פסיכואנליזה עם רותרות


מקרה השיכחה של השם סיניורלי” הינו ניתוח עצמי שמבצע פרויד אודות חוסר היכולת להיזכר בשם זה וההזכרות השגויה בשמות אחריםטעויות מסוג זה הן נפוצות מאוד ועד לניתוחו של פרויד לא היו מיחסים להן חשיבות פסיכולוגית אלא מגדירים אותן כשיכחה סטנדרטית של שמות שנובעות בעיקר מחוסר ריכוז או ענייןפרויד לוקח תופעה זו וקושר אותה למנגנון ההדחקה ומנסה לבחון אותה בהתאם לתורתו.

אחד ממטופליו של פרויד מתאבד עקב חוסר יכולת מינית ומודיעים לו על כך זמן קצר לפני ביקורו בהרצגובינהבזמן ביקורו שם הוא אינו שם דעתו בנושא זה למרות שנושא זה העציב אותובזמן שיחה עם שותפו לכרכרה בטיול זה הוא מוצא את עצמו שלא יכול להיזכר בשמו הפרטי של האומן האיטלקי סניורליכל שעולה בזכרונו הם שמותייהם של שני אמנים אחריםבוטיצלי ובולטרפיוהשיחה התנהלה כךפרויד ובן שיחו דיברו בנושא הטורקים שבבוסניהלאותם טורקים יש נטיה לקבלה של מוות ממחלה בדרך אופטימית יחסית בכך שהם מראים הבנה כלפי הרופא אם זה לא הצליח לרפא אדם כלשהופרויד נזכר גם שאם אותם טורקים מגלים כי הם חסרי יכולת מינית הם מאבדים את הרצון לחיות ונכנסים לדיכאוןמאפיין זה הוא משמיט מן השיחהבשלב זה פרויד מנסה להתחמק מנושא זה כדי שלא להיזכר באותו מטופל שהיה חסר יכולת מינית ועובר לדבר על טיולים באיטליהלמרות שכביכול הוא הצליח לברוח מהנושא המודחק הוא כושל בלשונו ומעלה שמות חלופיים לשם ששכחבוטיצלי ובולטרפיו.

ההברה “bo” היא שמייצרת את האסוציאציה בין בוסניה לבוטיצלי ומשם מייצרת אסוציאציה בין בולטרפיו לטרפויטרפוי היא העיירה שם קיבל פרויד את הבשורה המרהבשם סניורלי הוא מוצא את ההברה “herr” שפרושו אדון בגרמניתהברה זו מזכירה את המשפט אתה הרי יודעאדוןכאשר זה אינו פועל עודאז אין לחיים עוד ערך.”שמחקה גם את גינוני הנימוסין של אותם טורקים המשתמשים ב“herr” בהצהרותייהםכך עובר פרויד משכחה של השם סניורלידרך נסיון כושל להיזכרות בשמו של האומן עד שעולה בו הזיכרון לגבי הבשורה מטרפוי.

מנגנון ההדחקה הינו תהליך המונע מייצוג של היצר להופיעאנחנו מדחיקים אירועים או בשורות טעונותאיננו רוצים לדעת דבר אודות אותו דבר טעוןההדחקה מפחיתה את טעינות הדבר אבל לכל אירוע כזה יש שאריות בתודעתנובמאמרו של פרויד ההדחקה” הוא מנסה לבחון לאן מתועלת האנרגיה של הדבר שהודחקאותה אנרגיה מנכיחה את עצמה בעזרת סימנים שהיא שותלת בחיי היומיום שלנואותם סימנים באים לידי ביטוי בסימפטום.

הסימפטום יכול להיות כשל דיבור או שיכחהכמו שמביא פרויד בדוגמת סיניורליאבל יכול גם לבוא לידי ביטוי בכל דרך אחרת כמו חלום או לפעמים איבר בגוף שאינו מתפקד.הסימפטום מסמל דבר שאינו ידוע לסובייקט והוא אינו רוצה לדעת דבר אודותיוהסימפטום שמופיע אינו מסמל את מה שהודחק אלא את האפקט שנוצר מתהליך ההדחקה. “כשהדחקה אינה מצליחה למנוע התהוותם של רגשי צער או חרדהאפשר לפסוק עליהשלא עלתה יפהאף כי ייתכן שהשיגה את מטרתה בצד המוצגאין צורך לומר כי ההדחקה שנכשלהתעורר את התעניינותנו יותר מן ההדחקה המוצלחתשברוב המקים תהיה מחוץ לגדר עיוננו.” (עמ‘ 58**במקרה שלנו פרויד מדחיק את הבשורה מטרפוי אבל בזמן אותה הדחקה מסמן אותה בתווית של המקום בו קיבל את הבשורהסימן זה יחזור בשלב אחר כדי לפרוק את שאריות האנרגיה מן הטעינות של הבשורההשיחה אודות הרגלייהם הנפשיים של הטורקים מכילה בתוכה בדיוק את המקרה של אותו מטופלמכיוון שפרויד רצה שלא להיזכר באותו מקרה הוא עובר לנושא אחרבשיחה אודות טיולים באיטליה אותה שארית מן ההדחקה כפתה עצמה על פרויד וגרמה לו לשיבוש השם כאשר ניסה להיזכר והפכה את שם האומן לקרוב יותר לסימן שנתן לבשורהייתכן שאם הנושא הקודם לא היה אודות מנהגי הטורקים לא היה נזכר באותה בשורההמסמן של המודחק חיכה להופיע בנושא שהולם את הופעתו כמו על ידי שיבוש שמות האמניםיכול היה גם להופיע במקום אחר אם היה מתאים לנושא זה או לא היה מופיע כלל.

כאשר פרויד נזכר באותה אנקדוטה שסיפר לו אחד מעמיתיו לגבי מנהגי הטורקים הוא ממשמע אותה לפי אותו דבר שמטריד אותו ושרוצה לעלות מן המודחקבזמן שעמיתו סיפר לו על כך לא היה לסיפור משמעות אישית לגבי פרויד אבל עכשיו כשהוא נזכר ומספר לשותפו לכרכרה הוא מעניק לסיפור את המשמעות של אותו דבר שהודחקהוא צובע” את הסיפור בהתאם לבשורה מטרפויבמאמרו הזכרותחזרה ועיבוד” מתאר פרויד את מנגנון ההיזכרות כשרשרת של מסמנים או סיבותההזכרות בונה שרשרת של סיבות אותן ניתן לראות רק בדיעבד ולהסיק מהן מסקנות לגבי אופי ההזכרותההזכרות עצמהכנקודה ספציפית על ציר הזמןהיא שולית וההקשר שלתוכו אנו יוצקים את הזיכרון הוא שמשמעותי לניתוח הזיכרוןהחזרה של אותה הזכרות פועלת בהווה כך שהיא מעלה את אותה היזכרות למטרותיה בהקשר הספציפי. “…על אף שהסחתי את דעתי בכוונהבתוך תוכי אותה פיסת זיכרון פעלה את השפעתה.” למרות נסיונותיו לעבור לנושא אחר הבשורה כופה עצמה עליו אם לא בזיכרון אז בשיבוש זכרונו.

חלק שני:

(1)

הלא מודע הוא אותו מקום בתודעתו של הסובייקט שהוא אינו יודע מה נמצא שם ואינו רוצה לדעת מה נמצא שםהלא מודע הוא ההנחה שמניח פרויד בבסיס הפסיכואנליזההוא אינו נוכח ואי אפשר לחקור אותו ישירותהדרך היחידה שניתן לחקור אותו הוא בתיווך של השפה ובטיפול הפסיכואנליטי כתלונה אל האחר“. הלא מודע מתגלה בדרך כלל כהפרעהאי המשכיות ברצף של התודעה שכופה עצמו עליינו בכל תחומי התודעה של הסובייקטהוא מכיל חוויות ומחשבות שספק התרחשו ספק דומיינו ואינן עולות לחלק המודע של התודעההלא מודע מחלחל לכל חלקי התודעה ומשפיע על חיי היומיום שלנואל הלא מודע נשלחות מחשבותינו ובעיקר יצרינו המודחקיםאלהכיוון שהיו לרגע במודעמשאירים אחריהם סימניםאותם סימנים שצרובים להם על הגבול שבין המודע ללא מודע מופיעים בחיינו בתור סימפטומים שונים.

במאמר מכים ילד” מתאר פרויד את הפנטזיה הקמאית של ניצני המיניותבמאמר הוא מספר על פנטזיה שהבחין בה אצל מספר מטופלים (בנים ובנות כאחד), הפנטזיה אודות ההורה האהוב מכה ילד כלשהואת הפנטזיה הוא מחלק לשלושה שלבים כאשר האמצעי לעולם אינו נוכחבפנטזיה הראשונה ההורה מכה ילד אחרבשניה ההורה מכה אותי ואילו בשלישית אדם זר בעל סמכות מכה ילד אחר. “הפנטזיה של תקופת האהבה האינצסטואלית טענה שהוא (האבאוהב רק אותי ולא את הילד האחרשהרי אותו הוא מכהתחושת האשמה אינה מסוגלת למצוא עונש קשה יותר מאשר היפוך ניצחון זה: “לאהוא אינו אוהב אותךשהרי הוא מכה אותך“. (עמ‘ 152*)ההגיון מאחורי הפנטזיה הוא שאם ההורה מכה ילד אחר אז הוא אוהב אותיבראשונה ובשלישית אני צופה מהצד באירוע ואילו רק בשניה אני לוקח חלק פעילההורה מכה אותי ולכן אינני אהובהפנטזיה השניה מעלה את השאלה הראשונית לגבי טיבם של יחסיי עם הוריילכן היא מודחקתהאם אבי אוהב אותיפרויד מראה כיצד האני מודחק מן הפנטזיה אל הלא מודעהאני הוא לא יותר מצופה מהצדההדחקה היא משהו שנשמט מהמערכתלא ניתן להפוך את השלב השני בפנטזיה למודעהאני נשאר מודחק אבל משהו מהמסר שלה בכל זאת משוחזר בטיפול הפסיכואנליטיהפנטזיה שעולה מעמידה אותך תמיד נוכח בסיטואציה ובכך מרמזת על הפנטזיה השניה.

במאמר ההדחקה” פרויד מתאר את מנגנון ההדחקה שעיקר פעולתו למנוע מיצרים מסויימים מלהגיע למודעותומשאיר אותם בלא מודעהדבר שהודחק נשאר בלא מודע אבל כיוון שאותו דבר היה טעון ריגשית הוא משאיר אחריו עקבותעקבות אלה משמשות את הפסיכואנלטיקן כדי לרמוז לסובייקט על אותם דברים שהדחיקזהו חלון ההצצה ללא מודע כאשר זה בא לידי ביטוי בשפהכפי שניתן לראות בדוגמת סניורליהבשורה מטרפוי הודחקה אבל ללא מודע זרועות ארוכות והוא שולח סימנים עד כדי שיבוש הזיכרוןאותו אירוע של שיכחה מכיל בתוכו יותר מהדחקה של בשורה עצובהישנה גם זיקה בתוכן לגבי הבשורה וההזכרות במנהגי הטורקים בבוסניה מעבר לדמיון הצורניפונטי של ההברות.הבשורה שקיבל פרויד מודחקת לא רק בגלל אופי הבשורה אלא בגלל שזו נוגעת ישירות אליו ובאה אליו כביקורתמה שמודחק כאן הוא אותו רגש אחריות של רופא למטופלו,פרויד רואה במקרה זה כביקורת על עבודתוהוא טוען שהשקיע במטופל זה מאמץ לא מבוטל ובכך מנסה לחזק עצמו מספקותיואבל הטריגר לנושא זה הוא לא רק הרצף הפונטי שבherr או bo אלא בתוכן המשפט שנוהגים לומר הטורקים אדוןמה יש כאן לומראני יודעאם אפשר היה להצילוהיית מצילו!”. זהו בדיוק המשפט שהוא רוצה לשמוע מאותם אנשים שנכנסים לדיכאון בגלל אין אונותניתן לזהות אצל פרויד את השימוש של הלא מודע במסמנים שהשאיר המודחקלא לחינם הוא נזכר דווקא במנהג זההמשפט אותו נוהגים לומר הטורקים דומה למשפט שהוא נזכר מיד לאחריו, “אתה הרי יודעאדוןכאשר זה אינו פועל עודאז אין לחיים עוד ערך.” ושני אלה יחד משלימים לפרטי המקרה של הבשורה מטרפויהלא מודע משחק כאן תפקיד חשוב בכך שהוא נכשל בהדחקה שלמה של הבשורה ומצד שני אינו מעלה את זכרונה במלואה אלא במרומזממש כשם שהלא מודע עצמו אינו נוכח אלא רק בהופעתו.

הרעיון שהלא מודע מתקיים רק בגבולות השפה מתואר בדוגמת סניורלילא רק הדימיון הפונטי מוביל לשרשרת האסוציאציות אלא גם המשפטים בהם נזכר הם בעלי מבנים דומים ובשניהם הוא משתמש בגינוני הנימוסין ויוצר ביניהן התאמההשכחה של המילה בתוך השפה והדחיפה של המילים השגויות על ידי הלא מודע כדי ליצור את האסוציאציה למה שהודחקמראות את תלותו בשפההשפה אינה יכולה לבטא את שנמצא בלא מודע ורק הסימן שנשאר ממה שהודחק אפשר להתייחס אליו אבל רק כמרמז על דבר אחר בלתי מוסבר.

זיגמונד פרויד (תרגוםאדם טננבאום)

על הפסיכופתולוגיה של חיי היוםיום

(על שכחהפליטת פהפספוס/התחלקות/החלקה/שליחת ידייםאמונת הבל וטעות)

והנה האוויר רדוף ועמוס רוחות עד

שאין איש היודע להתרחק מהן.

פאוסטחלק II, פרק 5

I

שכחת שמות פרטיים

בגיליון של הירחון לפסיכיאטריה ולנוירולוגיה” משנת 1898 פרסמתי מאמר קטן בשם על המנגנון הנפשי של השכחה“, וכאן אחזור על תוכנו ואשתמש בו כנקודת פתיחה להמשך הדיוןבמאמר הצגתי ניתוח פסיכולוגי לתופעה המצויה של שכחה זמנית של שמות פרטיים בעזרת דוגמא תמציתית מתצפיותיי על עצמיהגעתי למסקנה שאותו מקרה בודדשגרתי ומבחינה מעשית נעדר משמעות מיוחדתשל כשל בתפקוד נפשי – בהיזכרות – מאפשר פתרון שמרחיק לכת מעבר לשימוש המקובל בתופעה.

אם אינני טועה טעות מופרזתהרי שאם נתבע מפסיכולוג הסבר מתקבל על הדעת לכך שלעתים כה תכופות נשמט שם מזיכרוננועל אף שהוא נחשב למוכר לנוהרי שהוא יסתפק בתשובה כי שמות פרטיים מועדים ביתר קלות לשכחה בהשוואה לתכנים אחרים בזיכרוןהוא ימנה את הסיבות הסבירות להעדפה כזו של השמות הפרטייםאבל לא יחשוד שהמקרה תלוי בנסיבות אחרות.

תצפיות בפרטים מסוימים העניקו לי הזדמנות לעסוק באופן יסודי בתופעת השכחה הזמנית של שמותאמנם לא בכל המקרים ניתן להבחין בפרטים האלהאך במקרים בודדים ניתן לזהותם בבהירות מספקתבמקרים האלה אין רק שכחהאלא גם זיכרון שגוימי שמתאמץ להיזכר בשם שנשמט מזיכרונובתודעתו עולים שמות אחרים – שמות תחליפייםאמנם,אלה מזוהים מייד כלא נכוניםואף על פי כןשבים וכופים עצמם בעיקשות לא מבוטלתהמנגנון/התרחיש שאמור להביא לשחזור השם המבוקש עבר מעין התקה והוליד לפיכך תחליף שגויובכןאני מניח אפוא שהתקה זו אינה כפופה לגחמות נפשיותאלא שומרת על נתיבים חוקיים וצפוייםבמילים אחרותאני משער כי לשם התחליפי או לשמות התחליפיים קשר מוחשי לשם הנדרשהקשר מאפשר התחקות אחר עקבותיהואני מקווה שאם יעלה בידי לאמת קשר זהאז אוכל גם לשפוך אור על מהלך הדברים בשכחת השם.

בדוגמא שבחרתי בשנת 1898 לצורכי אנליזה/ניתוחהשם שבו התאמצתי לשווא להיזכר היה שמו של האמן אשר יצר בקתדרלה של אורבייטו את התמשיחים המופלאים של יום הדין“. במקום השם המבוקש – סינורלי[Signorelli] – כפו את עצמם שני שמות אחרים של ציירים – בוטיצלי[Botticelli] ובולטרפיו[Boltraffio]. שיקול הדעת שלי דחה אותם מייד ובהחלטיות כשמות לא נכוניםלאחר שצד שלישי מסר לי את השם הנכוןזיהיתי אותו מייד וללא היסוסבעקבות חקירת ההשפעות והנתיבים האסוציאטיביים שבזכותם שחזור השם עבר התקה באופן כזה – מהשם סינורלי אל בוטיצלי ובולטרפיו – התקבלו התוצאות הבאות:

  1. אין לחפש את הסיבה להישמטות השם סינורלי באופיו המיוחד של השם עצמוואף לא באופיו הפסיכולוגי של ההקשר שבתוכו הוא נכללהשם הנשכח היה מוכר לי בדיוק כמו אחד מהשמות התחליפיים – בוטיצלי – ובמידה רבה יותר מהתחליף השני – בולטרפיו –כי על האיש שהחזיק בשם אין בידי לומר דבר מלבד לציין את השתייכותו לאסכולה של מילנואולםההקשר שבו התרחשה שכחת השם נראה בעיני תמים ואינו מוליך לשום הסבר נוסףנסעתי עם זר בכרכרה מרגוּזָה [Ragusa]בדלמטים אל תחנה בהרצגובינהשיחתנו נסבה על טיולים באיטליהואני שאלתי את חברי למסע האם כבר ביקר באורבייטו [Orvieto] והתבונן שם בפרסקות המפורסמות של ***.

  2. שכחת השם מתבהרת רק לאחר שאני נזכר בנושא שעלה מייד לפני כן באותה שיחהוהיא מראה את עצמה בתור הפרעה לנושא החדש והנושא הקודם משבש את הופעתו.זמן קצר לפני שהצגתי לחברי למסע את השאלה האם כבר ביקר באורבייטוניהלנו שיחה על מנהגיהם של הטורקים החיים בבוסניה ובהרצגובינהסיפרתי דבר ששמעתי מעמית למקצוע שעבד בקרב האנשים האלההם נוהגים להפגין אמונה מלאה ברופא והם מקבלים את הגורל בהכנעה גמורהכאשר אין מנוס מלהודיע להם שאין תקווה לחולההם עונים: “אדוןמה יש כאן לומראני יודעאם אפשר היה להצילוהיית מצילו!” – רק במשפטים האלה מתגלים המילים והשמותבוסניההרצגובינהאדון,שאותן ניתן לשלב בשרשרת אסוציטיבית בין סינורלי לבין בוטיצלי – בולטרפיו.

  3. אני מניח שסדרת המחשבות על מנהגי הטורקים בבוסניה וכו‘ הוכשרה לשיבוש הרעיון הבא משום שהסטתי את תשומת לבי ממנה עוד לפני שהסתיימהאני נזכר אפוא שרציתי לספר אנקדוטה אחרתסמוכה בזיכרוני לראשונהלטורקים האלה הערכה רבה להנאה המינית העומדת אצלם מעל הכולובעקבות שיבושים בתפקוד המיני הם נופלים לייאושהעומד בניגוד מוזר לאדישותם במקרה של סכנת מוותפעםאחד המטופלים של עמיתי אמר לו: “אתה הרי יודעאדוןכאשר זה אינו פועל עודאז אין לחיים עוד ערך.” הבלגתי ולא סיפרתי על מאפיין אופייני זה מכיוון שבשיחה עם אדם זר לא רציתי לגעת בנושאאולםלא עצרתי כאןהטיתי את תשומת לבי גם מהמשך המחשבותשהיה בידן להתקשר אצלי אל הנושא מוות ומין“. באותה עת הייתי עוד תחת השפעתה של בשורה שקיבלתי שבועות אחדים קודם לכן בעת שהות קצרה בעיר טרפוי[Trafoi]. מטופל שבו השקעתי מאמץ לא מבוטל סיים את חייו מפאת הפרעה מינית בלתי ניתנת לריפויאני יודע בוודאות שבאותה נסיעה להרצגובינה אירוע עצוב זה וכל הקשור אליו לא עלה בזיכרוני המודעאולםהחפיפה בצמד טרפוי – בולטרפיו מאלצת אותי להניחשעל אף שהסחתי את דעתי בכוונהבתוך תוכי אותה פיסת זיכרון פעלה את השפעתה.

  4. אינני יכול להתייחס עוד לשכחת שמו של סינורלי כאל התרחשות מקריתעליי להכיר בהשפעתו של מניע המשפיע על התהליך הזההיו אלה מניעים שגרמו לי לקטוע את הדיווח על מחשבותיי (על מנהגי הטורקים וכו‘), ובנוסף השפיעו עליי וחסמו מתודעתי את המחשבות הנלוות אליהן שהיו מוליכות עד לבשורה מטרפוילפיכךרציתי לשכוח משהוהדחקתי משהולאמיתו של דברלא רציתי לשכוח את שמו של האומן מאורבייטו אלא דבר אחרואולםהדבר האחר הזה הצליח להתחבר בקשר אסוציאטיבי עם שמואי לזאתמעשה ידי החטיא את המטרהועל כן בניגוד לרצוני שכחתי את הדבר האחדבזמן שרציתי מתוך כוונה מלאה לשכוח את הדבר האחר.הרתיעה להיזכר הייתה מופנית כלפי תוכן אחדאיהיכולת להיזכר הופיעה בתוכן אחרזה בהחלט מקרה פשוט יותר אם הרתיעה והאייכולת להיזכר היו פועלות על תוכן זהה. – השמות החליפיים כבר לא מצטיירים בעיני כלאמוצדקים לחלוטיןכפי שהצטיירו לפני כשהוצג הפתרוןבמידה שווה הם משמשים לי תמרור אזהרה(כדרכה של פשרההן למה שרציתי לשכוח והן למה שרציתי לזכורומראים לי שכוונתי לשכוח דבר מה לא לגמרי צלחהוגם לא נכשלה בשלמותה.

  5. בולט מאוד סוג הקשר שנוצר בין השמות המבוקשים לנושא המודחק (של מוות ומיניות וכו‘, שבו מופיעים השמות בוסניההרצגובינהטראפוי). התרשים כאן משוכפל מתוך המאמר משנת 1898 ותכליתו להציג בצורה מוחשית את הקשר הזה.

[??? לעצב טבלה עם חצים ????]

סינור לי Signor elli בוטיצלי Bo tticelli בולטרפיו Bo l traffio

הר צגובינה Her zegowina בו סניה Bo snien

אדון מה נותר לומר כאן וכו‘ Herr טראפוי Trafoi

מוות ומיניות

(מחשבות מודחקות)

השם סינורלי חולק לשני קטעיםזוג הברות אחד שב והופיע ללא שינוי באחד מהשמות החליפיים (elli). הזוג השני זכה בתרגום של Signor אל Herr (אדוןבזיקות רבות ומגוונות אל השמות הכלולים בנושא המודחקאך הודות לכך הלך ואבד לשעתוק השםתחליף השם שלו התחולל כביכול בדרך של התקה בחיבור השמות הרצגובינה ובוסניה“,ללא התחשבות במובן ובתיחום האקוסטי של ההברותובכןבתהליך הזה השמות זכו לטיפול דומה כמו האותיות של משפט שאמור לעבור המרה לחידת ציורים (רבוס). לתודעה לא נודע דבר על ההשתלשלות כולה שיצרה בנתיבים כאלה את השמות התחליפיים במקום השם סינורלינדמה כי תחילה לא ניתן לאתר זיקה בין הנושא שבו צף ועלה השם סינורלי לבין הנושא המודחק שקדם בזמןלפחות לא זיקה הגולשת מעבר לאותה חזרה של הברות זהות (או ליתר דיוקסדרת אותיות).

ייתכן ולא מיותר להעיר שאין סתירה בין ההסבר לעיל לבין התנאים שמניחים הפסיכולוגים לגבי השחזור/ההיזכרות והשכחהתנאים שהם מבקשים למצוא באיאלה יחסים ותכונותלמקרים מסוימים בלבד הוספנו מניע המתווסף לכל ההיבטים שמזמן זכו להכרה כגורמים שבכוחם לגרום לשכחת שםומעבר לכך הבהרנו את המנגנון של ההיזכרות השגויההנטיות האלה חיוניות גם במקרה שלנו על מנת לאפשר ליסוד המודחק להשתלט באופן אסוציאטיבי על השם המבוקש ולכלול אותו בפעולת ההדחקהייתכן ולשם אחר עם תנאים נוחים יותר להיזכרותזה לא היה קורההרי סביר שיסוד מודחק ישאף להפגין את השפעתו במקום אחראך ישיג את מבוקשו רק במקרה שמזדמנים לו תנאים הולמים.במקרים אחרים ההדחקה [Unterdrueckung] עולה יפהללא הפרעות תפקודיות או כפי שנוכל לטעון בצדקללא תסמינים/סימפטומים.

ובכןכשנסכם את התנאים לשכחה של שם המלווָה בשיבוש זיכרון נקבל: 1) נטייה מסוימת לשכחת השם הזה, 2) תהליך הדחקה שהסתיים זמן קצר קודם לכן, 3) אפשרות להקים אסוציאציה חיצונית בין השם הנדון לבין היסוד שהודחק קודם לכןמתקבל על הדעת שאין הכרח להחשיב יתר על המידה את התנאי האחרוןשכן לאור התביעות הדלות המוטלות על האסוציאציהיש להניח שהיא תתעורר במרבית המקריםשאלה נוספת ומעמיקה יותר שואלת האם אסוציאציה חיצונית כזו באמת יכולה לשמש כתנאי מספיק לכך שהיסוד המודחק ישבש את שחזור השם המבוקשאו שבכל זאת נחוץ קשר אינטימי יותר בין שני הנושאיםבמבט שטחי ייתכן ונרצה לדחות את התביעה האחרונה ונחשוב כי מספיקה ההתנגשות בזמן בעוד שהתכנים שונים לחלוטיןאולםלאחר בדיקה יסודית מגלים בתכיפות גוברת כי לשני היסודות (המודחק והחדשהמקושרים עלידי אסוציאציה חיצונית יש מלבד זאת זיקה בתוכןוניתן להוכיח זיקה כזו גם בדוגמא סינורלי.

ערכה של התובנה שהשגנו בניתוח של הדוגמא סינורלי תלוי כמובן בהחלטה האם להכריז על מקרה זה כעל אירוע אופייני או יוצא דופןוהנהאני חייב לטעון שבתכיפות לא שגרתית מתרחשת שכחת שם המלווה בהיזכרות שגויהבדומה לפתרון של המקרה סינורליכמעט בכל המקרים שעלה בידי לעקוב אחר תופעה זו אצליגם עלה בידי להסביר אותה לעצמי באופן שהוזכר למעלה כמונעת עלידי הדחקהעלי גם להדגיש עוד היבט אחר התומך בטבעה האופייני של האנליזה שלנואני חושב שזה לא מוצדק להפריד באופן עקרוני בין מקרים של שכחת שמות המלווה בהיזכרות שגויה לבין מקרים בהם לא נתקלנו בשמות תחליפיים שגוייםבמקרים אחדים שמות תחליפיים אלה צצים ועולים באופן ספונטניבמקרים אחריםשבהם הם לא עלו באופן ספונטני אפשר לכפות את הופעתם בזכות מאמץ מרוכזבמקרה הזהמתגלות אותן הזיקות לגורם המודחק ולשם המבוקש,כמו במקרה שהם הופיעו באופן ספונטנינראה כי לשני ההיבטים משקל מכריע בעלייתו לתודעה של השם התחליפיראשיתגיוסה של תשומת הלבשנית תנאי פנימי הנצמד לחומר הנפשיהיה ביכולתי לחפש אחר התנאי הזה בקלות הרבהפחות או יותרשבה מופקת האסוציאציה החיצונית הנחוצה בין שני הגורמים [השם והשם התחליפי]. חלק לא מבוטל של המקרים של שכחת שמות בלי היזכרות שגויה מצטרף לפיכך למקרים שבהם נוצר שם תחליפיולגביהם תופס המנגנון של הדוגמא סינורלי“. אולםאני בהחלט לא אסתכן ואטען שיש לכלול את כל המקרים של שכחת שמות באותה הקבוצהללא ספק יש מקרים של שכחת שמות אשר מתרחשים בקלות רבה יותראת מצב העניינים נתאר בזהירות מספקת בהחלט אם נצהירבנוסף לשכחה הפשוטה של שמות פרטיים מתרחשת גם שכחה שהמניע שלה הוא הדחקה.

 


Advertisements

One thought on “פסיכואנליזה עם רותרות

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s